השבוע אני רוצה לספר לכם על האברך היקר אליהו.

אליהו והמתח הגדול שלו כעת מ'תחילת זמן קיץ'. (כמובן שהסיפור עבר שינויים שלא נזהה במי מדובר),

הבוקר נפגשנו בקליניקה, הוא הגיע אלי עם אשתו וכל כולו- הבעת פניו ושפת הגוף שלו הביעו דריכות ומתח.

הוא נכנס לחדר בנחישות, התיישב על הכורסה,  שתה במהירות כוס מים, ברך ברכה אחרונה. ומייד, ללא כל שהות, פתח בתיאור רגשותיו: "כבר כמה ימים אני סובל מנדודי שינה, קשה לי להירדם, אני מרגיש שהשרירים שלי מכווצים, אין לי מספיק אוויר בריאות.

"מה קרה לך בשבוע האחרון?" שאלתי.

תמיד בשבוע הזה שלפני תחילת זמן אני נכנס למתח גדול. בעוד כמה ימים יתחיל זמן קיץ. ואני יודע שבסוף כל הציפיות שיש לי יתפוצצו.

"תשתף אותי מה הן הציפיות שלך?" ביקשתי,

בטח. יש לי המון ציפיות. סיימתי את זמן חורף במצב ממש גרוע, ואני מאד רוצה להשתנות. אני רוצה שהחיים שלי יראו אחרת.

"איך אתה רוצה שהחיים שלך יראו"? – שאלתי,

אני רוצה שינוי משמעותי, ממש בכל התחומים.

קודם כל, ממש חשוב לי לעמוד בזמנים. אני רוצה להתחיל את היום מוקדם בבוקר, אני רוצה להתחיל את היום על רגל ימין.

אחר כך אני רוצה להפסיק כבר עם הדבר הזה שאני ממלמל את הברכות בדרך לבית הכנסת וניכנס רק ב"ברכו". אני רוצה להגיע בזמן לתפילה,

אני גם חולם על הליכה יומית, אני חולם על זמן איכות עם אשתי, לנקות את הראש ולהוריד קצת קלוריות.

אני גם רוצה להיות מחושב בהוצאות. לפני חצי שנה הצטרפתי לתוכנית של מסילה, התחלתי למלא טבלאות וכל הדבר המדהים הזה נעלם אחרי שבועיים, לא הייתי עקבי והטבלאות נעלמו כלא היו, אני לא יודע מימיני ומשמאלי מה קורה, יש לי בלאגן לא נורמלי בכספים…

אליהו נעצר לרגע. הוא נשם נשימה עמוקה ונאנח.

הבטתי באליהו, היה נראה כאילו ההבטה שלי מחזיקה ותומכת בנשימות שלו,

ואז אליהו המשיך, אתה חושב שכאן זה נגמר, אז ממש לא, אני רוצה להבין למה אני לא סבלן כלפי הילדים, למה אני מנתק לאשתי את הטלפון באמצע שיחות, למה יש לי צורך לדבר לשון הרע על אנשים, למה אני אוכל בלי הפסקה…. למה למה ולמה…

אבל. המשיך אליהו בדרמטיות. אני מיואש מראש, אני יודע שאין שום סיכוי! אני לא בן שמונה עשרה, גם לא בן עשרים. אני נשוי כבר למעלה מעשר שנים ויודע בעל פה את התחזית.

אני אלך לישון מוקדם, כדי שיהיה לי כח בבוקר, אבל אשתי עדיין בטלפונים עם אחיות שלה, ואז היא נפגעת שאני הולך לישון לפניה.

בבוקר אני אקום בשש וחצי, כמו שעון. אבל אשתי עדיין תתגלגל במיטה. אני יתחיל להעיר את הילדים ולארגן אותם, ואחרי חצי שעה, כשאשתי סוף סוף תקום, אז היא תתחיל עם כל הבקשות שלה- שאני יכין לה כוס קפה ואדבר איתה כמה דקות בנחת, ואכין לילדים אוכל בריא ואכתוב פתקים לרבע'ס שלהם ועוד כל מיני בקשות שלא נגמרות. מה שבטוח הוא שכבר אני לא מספיק להתפלל כמו שחלמתי ובטח לא להגיע לכולל בזמן.

אז אם אני רוצה להיות בעל קשוב וטוב אין סיכוי לתפילות כמו שצריך ואין זמנים.

ואם אני רוצה להיות נאמן להחלטות שלי: לישון מוקדם, לקום בזמן, להתפלל כמו שצריך… אז אני אאכזב ואתסכל את אשתי.

אז בעצם יש לך כאן קונפליקט עם עצמך, בין הרצון להיות טוב לאשתך, לבין הרצון להיות נאמן להחלטותיך, להתקדם בעבודת ה', להיות מסודר.

מדוייק – השיב לי אליהו.

איפה עוד פוגש אותך הקונפליקט הזה, שאלתי,

אליהו חשב, ואז הוא סיפר, גם מול כספים זה פוגש אותי.

מצד אחד ממש חשוב לי להיות מסודר ומחושב. ומצד שני אני גם רוצה להיות בעל מפנק ואבא ובעל מסור, לתת לאשתי ולילדיי את צרכיהם. אני לא קמצן ולא אוגר חסכונות לפנסיה. אבל אם אני לא אהיה מחושב אז כולם יסבלו מזה. ואז מגיעה אשתי ומבקשת לקנות ארון חדש לילדים. היא מסבירה לי שלילדים אין מקום, ואין לכל אחד מגירה פרטית. היא טוענת שילד שאין לו פרטיות – גדל עם פחות ביטחון. מה אני אגיד לך, היא יודעת מצויין ללחוץ על הכפתורים, כאן המצפון שלי מתעורר לחיים ואז כבר אני מאבד את הביטחון. אנחנו אחרי פסח, ואחרי כל ההוצאות שגדלו וגדלו, שחלקם אפילו לא תכננתי, עדיין לא הרמתי ראש מכל גל ההוצאות האלו של החג, וכעת – לך תוציא עוד 5000 שקל על ארון.

ושוב אני לא מצליח להיות עקבי בהחלטותיי. מצד אחד רוצה להיות מחושב ומסודר עם הכספים, ומצד שני להיות אבא ובעל טוב, זה פשוט לא מצליח לי ביחד, ואז זה מתסכל אותי ברמות לא נורמליות.

יש לך עוד דוגמאות, שאלתי

כן גם בנושא של בריאות זה כך. אני רוצה לאכול בריא – נקודה. אני מאמין בזה, זה עושה לי טוב, אני מרגיש יותר קליל, יותר חזק, יותר רענן, צלול, רגוע…

וגם כאן נכנסת אשתי לתמונה. אשתי לא כל כך בקטע. היא כן משתדלת להכניס לתזונה גם פירות וירקות, אבל מבחינתה לחם עם שוקולד זה בסדר. שלושה ימים בלי ארוחה מבושלת זה גם בסדר, היא גם לא אוהבת להתבשר, היא חייבת את הקפה עם השוקולד כמו חמצן. אז מנשנשים פה, מנשנשים שם, קונים טוסט או פיצה וממשיכים את היום. היא גם מאד אוהבת לסיים את היום עם פינוק – משהו כמו ארטיק חלבי מהסוג של מגנום וכאלה, העניין הוא שהיא מאד לארג'ית, היא כמובן קונה שתיים ורוצה ליהנות איתי ביחד, אז מה? אני יגיד לה לא?? אני יאכל תפוח והיא ארטיק?

אליהו הזיז בעצבנות את מרפקיו התפוסים. ראיתי שממש לא פשוט לו.

"נו", פנה אליהו לאשתו פנינה. "מהשתיקה שלך נראה שאת ממש לא מבינה על מה אני מדבר",

"בטח שאני מבינה" הגיבה פנינה בהזדהות. "מבינה לגמרי. אני מודעת למה שעובר עליך לפרטי פרטים, אני יכולה לכתוב עליך ספר…"

"אני סובל ואת מתלוצצת??" שאל אליהו בזעם כבוש

"אויש סליחה", מיהרה פנינה לפייס, "לא התכוונתי להתלוצץ, אבל האמת שיש משהו באמירה שאמרתי שמשקף את מה שאני מרגישה. אני באמת יכולה לכתוב ספר על האמונות שלך, על השאיפות שלך, ועל החלומות שלך. אבל אתה שוכח שגם אני בתמונה, גם אני בן אדם. גם לי יש צרכים משלי. ואתה יודע מה. מעבר לזה שאני צריכה להתמודד עם היומיום העמוס והמאתגר, ועם בעל שלא רגוע לו, אני גם צריכה להתמודד עם הידיעה שאני זו שמתסכלת אותך. אתה ממש מקפיד לעדכן אותי יום יום שעה שעה כמה אני מנפצת לך את השאיפות, וכמה אתה לא מצליח בחיים בגללי. זה ממש קשה לי להרגיש אשמה.

מאזינים יקרים. בשלב זה הייתי רוצה להמתין עם התהליך של אליהו ופנינה, הרי התהליך שלהם הוא ספציפי ומדוייק לעולם הרגשות שלהם ולמקומות שבהן העולם של אליהו פוגש את עולם הרגשות של פנינה וכן להיפך.

הפעם הייתי רוצה להתחיל דווקא אתכם, ולהזמין אתכם לעלות לשידור ולשמוע על החלומות שלכם שמתנפצים וגורמים לכם תסכול וצער, החלומות לתחילת זמן ברגל ימין, על הפחד שזה יתנפץ, או לחילופין דווקא נדבר על זו שמרגישה שהכל מתנפץ בגללה, במידה ויישאר בסוף זמן אתייחס גם לתהליך המדהים של אליהו ופנינה,

אז בואו תעלו לשידור וכמובן גם אם יש לכם שאלות ודילמות בדברים נוספים, הין אם זה אתם עם עצמכם או מול הבן זוג או הילדים, בואו תעלו לשידור ונצלול יחד לעולם הנפש, ננסה לקחת את זה לחלון הזדמנויות ולהמשיך להעצים את היציאה מעבדות הנפש למקום של חירות שחרור ושמחה.

לתוכניות המלאות "בית נאמן" בהנחיית הרב אריה אטינגר לחצו כאן